* בלוג המבוסס על גישורים שקרו, לי ולחברי בקבוצה, אך כדי לשמור על סודיות המגושרים הפרטים שונו, סיפורים מעורבבים ובתיאור הדמויות נוסף גם דמיון.
כששופטת ביהמ"ש לענייני משפחה שאלה את דינה (שם בדוי) אם יש לה הוכחות
לכך ששמואל אמיד יותר ממה שהוא מתאר, היא אמרה שלא. לא היו לה הוכחות קבילות בביה"מש אבל היו לו הוכחות אחרות, הוכחות שבלב. היא הרי מכירה את שמואל עשרים שנה, מאז שלמדו בבית ספר יסודי, הוא לא באמת יכול להסתיר ממנה דברים.
כמו שלא יכול היה להסתיר את העובדה שיש לו מאהבת שאיתה הוא מנהל מערכת יחסים מקבילה ממש, בעיר רחוקה בצפון, כך גם לא יכול היה באמת להסתיר ממנה שיש לו סכום כסף גדול שאותו הוא העביר על שם אחר כדי שלא לשלם לה מזונות על בתם המשותפת.
דינה ידעה את זה וידעה שתצטרך להוכיח את מה שהיא יודעת ומרגישה לכן התכוונה להגיע לדיון בביהמ"ש מוכנה. זאת הסיבה שהיא פנתה לחברת החקירות בבעלות לואי (של בדוי). היא אמרה ללואי : אני יודעת שהוא נוסע ברכב חדש "רכב של טחונים" הילדה שלה וחבר שלה ראו את זה, אבל אני לא רוצה להכניס אותם לויכוח בינינו , אני יודעת שיש לו סכום כסף שאיתו הוא יכול לקנות בניין שלם, אבל הוא הצהיר על עצמו כעל פושט רגל. אני צריכה שתעקוב אחריו, שתצלם אותו ברכב החדש, שתבדוק לאיזה חשבון הוא העביר את כל הכסף, איפה הוא גר עם המאהבת שלו.
היא ידעה שהוא מגיע למרכז ומחליף את הרכב בקיה קטנה, היא ידעה שהוא שכר לו דירת קש עם חדר וחצי בחולון אבל למעשה שכר או קנה למאהבת דירה גדולה ומרווחת בצפון הארץ, היא ידעה ששם הוא בעצם מבלה את רוב זמנו. היא ידעה גם שהמאהבת או בת הזוג החדשה היא בחורה צעירה שבאה מבית לא עשיר, התחילה עבודה כמורה מחליפה ולכן סביר מאוד להניח שאת הכל הוא מממן.
אבל את כל זה היא ידעה בלב, דרך המבט המושפל שלו, דרך תיאור הדירה שלו בחולון, בכל מיני דרכים היא הצליחה להוציא את המידע הזה ממנו אבל אף אחת מהדרכים לא סייעה לה בהוכחה קבילה- היא היתה זקוקה להוכחות מצולמות. הוכחות בשטח.
לואי שנפגש איתה לפגישה ראשונה, הבטיח לספק לה את כל המידע, הוא גם אמר לה שבמקרים כאלה בני הזוג הנבגדים כל כך כועסים כשהם מקבלים את עבודת התחקיר שלו ונעלמים מבלי לשלם ולכן הוא למד, לדבריו, לקבל את התשלום מראש. דינה שילמה לו מראש 20000 שקל.
הם קבעו שחברת החקירות של לואי תגיש לה את דו"ח החקירה לאחר חודש ימים
לואי עמד בזמנים, הוא הגיש לה דו"ח שכלל צילום של הבית בחולון שם נמצאת הדירה של שמואל, (לטענתה מדובר בכלל בצילום של גוגל) הרשומה בתעודת הזהות של שמואל. הוא דיווח לה על שני חשבונות הבנק של שמואל, אותם היא הכירה בעצמה. אמר לה שיש לו מערכת יחסים עם מישהי צעירה בצפון (מה שלדבריה היא אמרה לו בעצמה)
ודינה כמו שחששה, הגיעה לביהמ"ש בלי הוכחות, ולכן נאלצה לקבל את הפסיקה ששמואל ישלם דמי מזונות מופחתים בשל מצבו הכספי לבתם בת ה- 17.
דינה החליטה לתבוע את לואי על עבודת החקירות שלו שלדבריה לא היה בה ערך מוסף על מה שכבר נאמר לו. במכתב שהיא שלחה לו באמצעות עו"ד היא הודיעה לו שלתביעה היא מצרפת גם סכום כסף פיצוי ועל דמי המזונות המופחתים שהיא מקבלת. המכתב שנשלח אליו לפני תביעה היה על סך 100,000 ₪ הכוללים גם החזר של התשלום אותו הוא קיבל. רגע לפני שהיא הגישה את התביעה המליץ לה עורך דינו של לואי לנסות גישור לפני.
דינה התנתה את זה בגישור ללא עורכי דין וכך היה.
לואי סיפר לנו על מוניטין רב שנים שיש לו ולחברה שבבעלותו, הראה לנו מכתבים של לקוחות מרוצים, סיפר גם שהיתה לו פינה באחד מערוצי הטלוויזיה וששמו ושם החברה שלו הולכים לפניו.
זה לא שכנע את דינה, היא המשיכה לטעון שדמי המזונות שהיא מקבלת נמוכים ממה שמגיע לה וששמואל מנהל אורח חיים בזבזני ונהנתן על חשבון בתם המשותפת ולטענתה הכל בגלל שלואי לא עשה עבודת חקירה כפי שנתבקש לעשות.
בשיחה האישית שניהלנו איתה הבנו ממנה שהיא מתכוונת לתבוע אותו וגם לכתוב עליו ברשתות החברתיות. "אם הוא יכיר באחריות שלו כאן ועכשיו אסתפק בזה ולא אכפיש את שמו, ברור לי שמדובר במקור פרנסה אבל הוא לא יכול לזלזל ככה באנשים"
בשיחות האישיות גיששנו עם לואי לגבי אפשרות שיתן לה את הפיצוי שאותו היא דורשת ואולי יבקש ממנה בהגדרה הכתובה בהסכם שלא להפיץ את הנושא ברשתות החברתיות. לואי לא הסכים. הוא טען שהוא עשה עבודה נאמנה והמקסימום שהוא מוכן לתת לה זה החזר של רבע ממה שהיא שילמה לו, "רק כג'סטה"
הראנו לו בוחן מציאות- הרי דינה הצליחה בסוף להגיע בעצמה לפרטי הדירה המשותפת בצפון, לרכב ליסינג שעליו הוא נוהג הרשום על שם שותפו לעסק וכל הפרטים שאותם היא בעצם ביקשה ממנו ואותם הוא לא הצליח לספק.
לואי לא הסכים.
ובשיחה המשותפת השנייה, הגישור הגיע לכדי מבוי סתום.
התיק הגיע לביהמ"ש. השופט פסק כי לואי יעניק לדינה פיצוי על סך 100,000 שקל, יחזיר את כספו במלואו ויחזיר לה גם על הוצאות עו"ד והמשפט.
לפני כחודשיים לואי שלח לי תמונה בטלפון עם שלט על המשרדים שלו – משרדים למכירה
לתמונה הוא הצמיד את המלים הבאות- "אחרי עשרים שנות עבודה, נאלצתי לסגור את החברה, בגלל שהיא "לכלכה עלי" בכל מקום אפשרי" – כך הוא כתב – "אף אחד כבר לא פנה אלי, הייתי רוצה להאשים אותה אבל אני מאשים רק את עצמי, הייתי צריך להודות שהעובד שלי פישל ולשלם לה בגישור את מה שהיא ביקשה. זה גם היה עולה לי פחות וגם, הרבה יותר חשוב מזה, המוניטין שלי היה נשמר. למדתי שיעור בגישור, אבל השיעור הזה יקר לי מידי"
זה היה עצוב לקרוא את זה. כי בניגוד לשטחים אחרים בחיים שאולי נחמד להגיד "אמרתי לך", בגישור, כשהגישור מגיע למבוי סתום, יש תמיד תחושת החמצה. הפעם התחושה היתה חזקה כפליים הרי דינה אמרה "אני לא רוצה לפגוע לו במקור הפרנסה שלו..." לו רק היה מקשיב לזה, היא לא היתה פוגעת.